להיות הורה לספורטאי תחרותי זו משימה לא פשוטה. אתה מוצא את עצמך מעורב רגשית עמוקות בתחריות של הילד. הבית כולו בכונות ספיגה לפני תחרות חשובה. אתה מטרה נוחה להוצאת עצבים ושפיכת זעם של הילד אחרי כשלון. אתה מעונין כל כך לעזור לילד שלך אך מרגיש שהילד לא מפנים. אתה משקיע המון זמן וכסף בספורט והילד לא מצה את הפוטנציאל שבו ומאכזב אותך.
ברור כי כל הורה רוצה רק את הטוב ביותר עבור ילדו. רוצה לעזור לו להגיע הכי רחוק שאפשר. הכונות הן תמיד טובות, אך כמו שמישהו מזמן אמר, "הדרך לגיהנום רצופה כונות טובות". הורים לספורטאים נוטים לעשות הרבה טעיות הן במסרים המילולים והן במסרים הגופנים המועברים לילד. מסרים אלו, מגבירים את הלחץ הקים מאליו, מעורים חוסר ריכוז ופחדים אצל הילד ופוגעים בסופו של דבר ביכולת הילד בזמן תחרות. להלן מספר טיפים של עשה ואל תעשה להורה המבולבל:
1. המטרה המרכזית היא הנאת הילד- עצם השתפות בספורט תחרותי תורמת רבות להתפתחות הילד. פעילות גופנית ואורח חים בריא, מיומניות לחים, להיות חלק מקבוצה, להשקיע ולהתמיד, הצבת מטרות והשגתן הן רק חלק מרשימת המעלות שהילד זוכה להן בספורט. אך אם הילד לא נהנה, הוא לא ישקיע, לא ישתפר, לא יתמיד ובסופו של דבר יפרוש. שמור את הספורט תמיד כ FUN!
2. היה הורה לא מאמן- הערות מקצועיות מהורה, גם אם הן נכנות לעיתים גורמות בד"כ לנזק יותר מאשר תועלת. לילד יש מאמן, השאר לו את הביקורת המקצועית, היה הורה! דאג להעביר ביקורת ערכית בלבד, היה משענת תומכת ויציבה לילד תמיד , בלי קשר לתוצאת התחרות.
3. היה מעורב אך לא מתערב – לעיתים אנו מנסים לפצות על חוסר הצלחתנו כספורטאים או נכנסים לספורט של הילד קצת יותר מדי. כאשר אתה שם לב שהספורט של הילד מעסיק אותך בחלקים נכבדים מחיך יכול להיות שאתה מתערב קצת יותר מדי. זכור, כל שאתה תערב יותר ותיקח יותר מהספורט, הילד יקח צעד אחורה ויהיה מעורב פחות. אל תיקח את הספורט מנו, זה שלו!
4. מצא את הזמן הנכון להעברת מסר חשוב – אם יש לך ביקורת או מסר חשוב להעביר לילד אחרי תחרות, מצא את הזמן המתאים לכך. לעיתים קשה להורים להתאפק ומיד בסיום המשחק מתחילים "לחפור" לילד על מסקנותיהם ודעתם על המשחק שהיה. תנו לילד זמן להרגע, שהכעסים והאכזבה יפחתו שהאדרנלין ירד ורק אז, כשהוא מוכן לכך, דברו איתו.
5. הכר את המאמן – המאמן של הילד ואתה מהוים גורמים חשובים ביותר לילד. לכן, חשוב למנוע מסרים סותרים בניכם. דע מיהו, מה עמדתו לגבי נושאים מסוימים, בדוק האם אתם רואים עין בעין את המטרות. היה מעורב, הבע ביקורת אם יש, ושאל על התהליך והתקדמות. חשוב שתדע לפרגן גם למאמן כשיש על מה.
6. התמקדו ביצוע ולא בתוצאה- ברור כי חשוב לנצח וחלק מהות הספורט כולו היא החתירה לניצחון. מצד שני, חשוב לזכור כ יש יריב מול שמאוד רוצה גם כן לנצח ולכן לא תמיד הניצחון תלוי בילד שלך. צריך לזכור גם שבגילאים 12-16 ישנם הבדלים גדולים בקצב התפתחות הפזית והמנטאלית של הילדים, מה שמשפיע באופן ישיר על יכולתם. לכן, צריך לדעת לפרגן על התקדמות משית ביצועים או בהתנהגות, גם אם התוצאה הסופית היתה הפסד. החיזוק החיובי גורם תמיד להעלאת הביטחון נותן דחיפה להמשיך גם אם הפסדתי בתחרות.
7. אל תמעיט בערך הספורט לילד- הדבר הכי מעצבן לשמוע אחרי כשלון הוא "לא נורא, לא קרה כלום". נכון שהכונות הן מצוינות, אך עבור הילד שזה עתה נכשל בתחום שמאוד חשוב לו, המילים האלה הן כמו מלח על הפצעים. זה כן נורא עבורו! זה כן מאכזב מאוד עבורו! זה היה מאוד חשוב לו. נסה להביע אמפתיה והבנה לאכזבה, תן לה את המקום שלה ואחר כך תוכל להראות לילדך מה ניתן ללמוד מהכשלון וכיצד לקום חזק יותר לפעם הבאה.
8. שים לב לתגובותיך בזמן משחק- הילדים נתונים לחץ כבד בזמן תחרות חשובה. יש להם ציפיות רבות מעצמם, הם פוחדים לאכזב את עצמם את מאמנם את חבריהם ואותך בעיקר. הילדים רואים את התגובות שלך בזמן משחק ומושפעים מנה קשות. הלחץ גורם להם לפרש את התגובות בצורה קיצונית, מחשבות שליליות מתחילות לרוץ בראש, הריכוז נפגע, הלחץ עולה, הביטחון יורד והיכולת מתדרדרת. קשה, אבל חשוב לנסות להגיב בצורה חיובית בלבד ולעוד. לא להעביר ביקורת במהלך משחק ולשים לב היטב גם לשפת הגוף שלכם. הבעת אכזבה או תנועת תסכול נקלטים היטב ברדאר שלהם.
9. שימו דברים בפרופורציה נכונה – בסופו של יום, חשוב לזכור כי מדובר רק בספורט. נכון זה חשוב, נכון זה סוחף, נכון זה מרגש אבל זה רק ספורט. הקנו לילדכם מעט פרופורציות. הפסד הוא מאכזב מאוד אך לא סוף העולם וניצחון הוא מרגש ומשמח אך הוא לא פסגת האולימפוס (שבוע הבא יש עוד תחרות\משחק\קרב). המסר צריך להיות שבכל תוצאה אתם נשארים הורים אוהבים ותומכים באותה מידה. הפרופורציות הלו יורידו לחץ מילדכם ויאפשרו לו להתחרות, להנות ולהוציא את המיטב מעצמו.
