top of page
חיפוש

איך התכוננתי לטריאתלון הראשון שלי(בגיל 51)

לפני 3 שעות
זמן קריאה 7 דקות

כשניגשתי לכתוב על חוויית הטריאתלון הראשון שלי, התערבבו לי סיפורים, חוויות רגשיות ותובנות אישיות עם לא מעט עצות פרקטיות שעבדו עבורי. מכיוון שלא רציתי להלאות את מי שמחפש רשימה פרקטית עם סיפורים אישיים, ולהפך, החלטתי לפצל את החוויה לשני מאמרים נפרדים. אתם כמובן מוזמנים לקרוא את שניהם.


אז הנה כמה דברים שלמדתי בדרך, ושאני מקווה שיעזרו גם לכם.



1. למצוא את הלמה

להיות טריאתלט זה נשמע ממש מגניב, במיוחד כשאתה כבר בגיל שבו זה לא בדיוק מה שמצופה ממך. ראשית, יש לכם נושא שיחה חדש ומעניין שיכול לשבור כל שתיקה חברתית. שנית, רוב האנשים מתרשמים מאוד ומפרגנים, וזה כשלעצמו נעים ומרים. אבל בואו, זה ממש לא מספיק.

בימים הרבים של השכמה מוקדמת ויציאה לאימונים ארוכים ומשעממים, כשהגוף עייף וכואב, כשאתם לא מצליחים לעמוד ביעד השבועי או באימון שתכננתם, וכשכל מה שבא לכם זה לזלול פיצה פפרוני ולשטוף אותה בכמה בירות, הפירגון וההערכה מבחוץ כבר ממש לא יספיקו.


אתם חייבים למצוא את הלמה שלכם. למה אתם עושים את זה? הסיבה צריכה להיות משמעותית ועמוקה עבורכם, כי היא זו שתחזיק לכם את הראש מעל המים בימים סגריריים.

הלמה שלי היה חזק במיוחד. למרות שעסקתי בספורט כמעט כל חיי, ברמה כזו או אחרת, בחיי הבוגרים מעולם לא הלכתי עם זה עד הסוף. תמיד ליד, תמיד קרוב, תמיד בערך.


בגיל 30 ראיתי תוכנית על הטור דה פראנס ונדלקתי על אופני כביש. החלטתי להתחרות, התחלתי לרכוב והפסקתי. בגיל 40 חזרתי לשחק כדורסל, רציתי לחזור לכושר וליכולת שתאפשר לי לשחק שוב בליגה, אבל אחרי זמן מה נפצעתי ופרשתי. בתקופת הקורונה החלטתי לנצל את הפנאי הכפוי כדי לבנות את יכולת הריצה שלי ולהתחרות בריצות ארוכות. רצתי, רצתי ונפלתי...


הדפוס הזה של לעשות כמעט חדר גם לתחומים אחרים בחיים ופגע בי לא מעט.

בשבילי, ההתחייבות למאמץ ארוך טווח והעמידה במטרה גדולה ומורכבת, למרות הקשיים והחסמים שבדרך, היו משמעותיות מאוד לבנייה מחדש של האמון שלי בעצמי, של הגאווה העצמית ושל הכבוד שאני רוחש לעצמי.

זה היה הלמה שלי. והוא החזיק אותי חזק.

נסחו לעצמכם למה ברור וחד, כתבו אותו, והביטו בו כשהשדים מתחילים לדבר.

 


2. צרו מחויבות חיצונית

כשהחלטתי שאני הולך על זה, הבנתי שאני חייב לייצר גם מחויבות חיצונית חזקה. עשיתי את זה בכמה דרכים.

קודם כול, נרשמתי לתחרות חצי שנה מראש. זה עולה לא מעט כסף, שלא לדבר על הציוד שמסביב. ההרשמה המוקדמת הציבה בפניי עובדה פסיכולוגית: ב-30.10 אתה שם!

בנוסף, רכשתי את הציוד ההכרחי לאימונים ולתחרות. גם ההשקעה הכספית עזרה לי להפנים שאני לא הולך לזרוק את כל הכסף הזה לפח...


לא פחות חשוב, סיפרתי לכל החברים ובני המשפחה על המטרה שהצבתי לעצמי. הקפדתי לשוחח על ההכנות, ההתקדמות והתחושות שלי כמעט בכל מפגש איתם. ידעתי שאם אחרי כל ההצהרות, ההשראה והתשבחות על האומץ והכוח, אחרי כל הרעש שעשיתי סביב העניין, אחליט לפרוש, ארגיש ממש אפס גמור.

לפעמים קצת לחץ חברתי הוא בדיוק מה שצריך.



3. בנו תוכנית אימונים ברורה, מסודרת והגיונית

אמנות הצבת המטרות היא נושא בפני עצמו. חשוב שתיעזרו באיש מקצוע רציני ובעל ניסיון, או בצ'אט שכבר יודע עליכם כמעט הכול.

מחילה מראש ממאמני הסיבולת שעושים עבודה נפלאה ומומלצים מאוד. מסיבות שונות, אני בחרתי להיעזר בצ'אט, שהיה לא פחות מאדיר לאורך כל התהליך.


כדי לקבל תוכנית איכותית, חשוב שתעבירו לצ'אט את כל המידע הדרוש כדי שיוכל לבנות תוכנית שמתאימה לכם אישית. ציינו גיל, משקל, גובה, רמת כושר וניסיון נוכחיים בכל ענף, הזמן שאתם יכולים להקדיש לאימונים, תאריך היעד, הרגלי התזונה והשינה וכל מגבלה פיזית או לוגיסטית שיש לכם.

חשוב לציין גם מועדים שבהם לא תוכלו להתאמן, נסיעות וחופשות מתוכננות. אפשר ואפילו כדאי לשתף גם בחששות הרגשיים שלכם מענף מסוים או מהתהליך כולו.


מעבר לתוכנית המקצועית, מצאתי בצ'אט גם מאמן רגיש שיודע לחזק ולהגיד את המילה הנכונה כשצריך 😊. באופן אישי, הריצה הייתה הענף הקשה ביותר עבורי, גם פיזית וגם מנטלית. כששיתפתי את הצ'אט בקושי הזה, הוא הקפיד על גיוון ודיוק באימוני הריצה, בדק איתי באופן שוטף איך אני מתקדם שם, וחיזק את רוחי בכל פעם שהטלתי ספק ביכולת שלי להגיע ליעד.

 


Do your best, Outsource the rest .4

אין ספק שהצטרפות לקבוצת אימונים מסודרת יכולה להקל על רבים מהמכשולים שבדרך. מאמן אנושי, מנוסה ומקצועי שרואה אתכם ומכיר אתכם תמיד יהיה עדיף על כל צ'אט או סוכן  AI .

מעבר לכך, לקבוצת מתאמנים עם מטרה דומה יש השפעה אדירה על המוטיבציה ועל ההנאה מהדרך. לא מעט מתאמנים יוצרים בקבוצת האימון מעגלים חברתיים, שותים קפה יחד ומשתפים זה את זה במטרות ובקשיים.


לי באופן אישי היה מורכב להצטרף לקבוצה כזו, מכמה סיבות. עם זאת, כחודש וחצי לפני התחרות הצטרפתי לקבוצת רכיבה. לא הרגשתי בטוח מספיק בכבישים, והאימונים הארוכים והמונוטוניים של רכיבה במעגלים על שבילים קצרים היו משעממים אותי מאוד. לכן החלטתי להצטרף לקבוצת רכיבה פעמיים בשבוע.


ההצטרפות לקבוצה תרמה לי הרבה מעבר לאימוני האופניים עצמם. היא חיזקה מאוד את תחושת המסוגלות והביטחון שלי. המאמן ואיש הברזל המקצועי והמנוסה, רונן שפיצר (מקבוצת Tri Motion) תרם לי רבות בשיפור היכולות המקצועיות ובהבנה טובה יותר של מה שעומד בפניי. בנוסף, שני אנשי ברזל מהקבוצה, שמחו לענות על כל שאלה ותרמו לי מהידע ומהניסיון האישי שלהם, בלב פתוח וברצון טוב.


חוסר ודאות מעורר לחץ, פחדים וחוסר ביטחון. לעומת זאת, הבנה טובה יותר של מה בדיוק מצפה לכם בדרך, תורמת מאוד למוטיבציה ולתחושת הביטחון. סביבה של אנשים טובים שכבר עשו את זה ומבינים בדיוק איפה אתם נמצאים, מחזקת ומרגיעה.


אם אתם מתקשים בענף מסוים, אל תהססו לפנות לאיש מקצוע ולקבל הכוונה. תתפלאו לגלות כמה מהר קושי שנראה משמעותי יכול להפוך לקטן הרבה יותר, כשאתם לומדים לעשות את הדברים קצת יותר נכון ומדויק.


כדאי מאוד להצטרף גם לקבוצות ולפורומים של טריאתלון ברשתות החברתיות. נמצאים שם הרבה אנשים טובים שבאמת אוהבים את הענף ושמחים לייעץ ולשתף מניסיונם. אני צברתי לא מעט ידע, עצות טובות, תובנות ומוטיבציה רק מקריאת שיחות של אחרים.

 


5. התמודדות עם קשיים ומכשולים בדרך

"הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם..."

החיים הם לא צפויים. ככל שהמטרה משמעותית יותר והדרך ארוכה יותר, כך יופיעו יותר קשיים ומכשולים. פציעות, מחלות, שינויים בעבודה, עומס רגשי ממערכות יחסים, אירועים לא צפויים, משמחים יותר ומשמחים פחות. כל אלה יופיעו מתישהו וישפיעו על היכולת שלכם להקדיש זמן ופנאי מנטלי לאימונים.


חשוב להבין שהתהליך אינו ליניארי, ואל תצפו שהוא יהיה כזה.  יהיו עליות וירידות וזה חלק בלתי נפרד מהדרך. כשנמצאים במקום נמוך, צריך לקבל את הסיטואציה ולתת לה את המקום הראוי. לתת לגוף זמן להחלים, לתת לעצמנו זמן לטפל במה שמעכב אותנו, ולא לנפנף את הקושי ולהתעלם ממנו.


יש לקבל ולהפנים שהעיכוב הוא זמני, ושבקרוב תוכלו לחזור למסלול, גם אם עמדתם במקום במשך זמן מה או אפילו אם הלכתם כמה צעדים לאחור.


במהלך ההכנות שלי חליתי ולא התאמנתי במשך שבועיים, דווקא בתקופה שנראתה לי קריטית במיוחד. לאחר מכן סבלתי מכאב מטריד ושוב הייתי מחוץ לעניינים במשך שבוע. נסעתי לחופשה שלא אפשרה אימונים סדירים, והיו גם אימונים שפספסתי בגלל עומס רגשי ומסיבות אנושיות כאלה ואחרות.

כל העיכובים האלה גרמו לי לא פעם לפקפק בעצמי וביכולת שלי לעמוד במטרה.


גיליתי שמה שהכי קשה הוא לעשות את הצעד הראשון. ברגעים כאלה חשוב להזכיר לעצמכם את הלמה מהסעיף הראשון. לייצר מוטיבציה ראשונית ופשוט לצאת החוצה ולהתאמן, גם כשהראש מלא במחשבות שליליות וגם כשממש לא מתחשק. מניסיון, הכוח של התנועה הראשונית עושה את שלו, ודוחף אתכם להמשיך ולחזור למסלול.


בכל פעם שאתם שוב עומדים מול קושי בהתנעה, שאלו את עצמכם: "למה זה מעולה לי?" ותענו לעצמכם. אצלי זה עבד.



6.  לא טוב היות טריאתלט לבדו

מצאו לכם שותף לדרך. אם תמצאו אדם עם אותה מטרה ספורטיבית, שאפילו יצטרף לחלק מהאימונים שלכם, זה נפלא. אני לא מצאתי. מבין החברים שגרים בסביבה שלי, אף אחד לא היה בעניין, ואלו שהיו בעניין, לא גרים בסביבה שלי.


לשמחתי, השותפה שלי לדרך הייתה בת הזוג שלי, שליוותה אותי מהרגע שבו הכרזתי שאני הולך על זה. היא הקשיבה לחפירות שלי על ציוד, קצבים וכל מיני שטויות, נתנה לי מילות חיזוק כשהייתי שקוע בקשיים שלי, והתלהבה יחד איתי מכל התקדמות והשגת מטרה בדרך. היא כמובן גם הגיעה איתי לתחרות. למרות שהתייבשה שעות בשמש, תמכה בי בהתלהבות בכל אותם מפגשים קצרים אך מעצימים לאורך המסלול.


אני מאמין שנוכחות רציפה של שותף בתהליך, חבר קרוב, בן/בת זוג, בן/בת משפחה או ספורטאי עם מטרה דומה, יכולה לתת כוחות אדירים ולהוסיף משמעות ומוטיבציה לתהליך הנפלא הזה של ההכנה לטריאתלון הראשון.



7.  תעופו על עצמכם!

סיימתם אימון מפרך? תעופו על עצמכם!

ויתרתם על מנת צ'יפס טעימה ושומנית? תעופו על עצמכם!

קניתם נעלי ריצה מקצועיות חדשות? תעופו על עצמכם!

הקפדתם ללכת לישון מוקדם וקמתם לפני התרנגולות לאימון? תעופו על עצמכם!

ראיתם במראה ששריר התאומים תפס קצת נפח? תעופו על עצמכם!


תזכרו שההתחייבות והדרך שלקחתם על עצמכם הן מיוחדות ודורשות יכולות נפשיות ואישיותיות.

אתם במיעוט משמעותי, גם אם נדמה לכם שכולם סביבכם בקבוצת הריצה או הרכיבה עושים בדיוק את אותו הדבר.


הסביבה בהחלט יכולה לחזק ולתמוך, אבל בעיניי התמיכה העיקרית צריכה להגיע מבפנים, מאיתנו.

איך שאתם מדברים לעצמכם קובע איך אתם מרגישים, ובסופו של דבר גם מה אתם עושים ואיך אתם עושים אותו. לכן, הקפידו לפרגן לעצמכם על הצלחות קטנות לאורך הדרך, ואת הביקורת העצמית השאירו עניינית, מקצועית ומקדמת.


אני מצאתי את עצמי מעודד ומחייך לעצמי מול המראה מוקדם בבוקר, מניף ידיים ומריע לעצמי בסוף ריצת נפח או רכיבה (כאילו זכיתי בקטע בטור דה פראנס) ומתלהב מעצמי אחרי ארוחת ערב מאופקת, בריאה ומזינה. כן, לפעמים צריך להיות גם האוהד מספר אחת של עצמך.

 


8. קצת על תזונה ותוספי תזונה

אני לא מתיימר לכתוב כאן תפריטים, אינני תזונאי ולכל אחד יש צרכים מעט שונים.

באופן אישי, רציתי להוריד שלושה קילוגרמים במהלך ההכנות, והצלחתי לעשות זאת באמצעות תזונה מאוזנת יותר, תוך הקפדה על העקרונות הבסיסיים שכולנו מכירים.


צמצמתי משמעותית את צריכת הג'אנק (יש לי חולשה לפיצות, המבורגרים ומתוקים), הפחתתי באלכוהול, נמנעתי מארוחות כבדות לפני ימי אימון קשים והקפדתי לשתות הרבה מים. עם העלייה בהיקף האימונים נוצר גם גירעון קלורי קטן, שהביא אותי בהדרגה למשקל הרצוי.


כשמגיעים לאימוני נפח ארוכים, תזונה לפני האימון ובמהלכו היא הכרחית. כשהגעתי לאימונים הללו, שילבתי משקאות איזוטוניים וג'לים בהתאם להמלצות שקיבלתי מהצ'אט.


גם את תוספי התזונה צריך לשלב כבר במהלך האימונים, ולא להמתין ליום התחרות. כך אפשר לבחון איך הגוף מגיב לכל דבר, תוכלו לדייק את סוג המזון והמשקאות, את הכמויות ואת זמני הצריכה.

בקיצור, לא כדאי לגלות ביום התחרות שהגוף שלכם פחות מתחבר לג'ל בטעם תות בננה...



9. בתחרות עצמה

כמה דגשים קטנים שיכולים לעשות את ההבדל ביום התחרות:

  • הכינו רשימה מסודרת של כל הציוד הנדרש, וודאו שהכול נמצא בתיק.

  • אם התחרות מתקיימת רחוק מהבית, הגיעו יום קודם ולונו באזור התחרות.

  • כשאתם מגיעים יום לפני, עברו על המסלולים וודאו שאתם מבינים אותם היטב.

  • קומו מספיק מוקדם כדי לאכול, לשתות, להגיע, להתארגן ולהתחמם בנחת.

  • בבוקר התחרות עשו חימום ומתיחות שאתם מכירים ותרגלתם לפני כן באימונים.

  • שימו לב לקצב שלכם והקפידו על הקצב לפי התוכנית שתכננתם. האדרנלין עלול לגרום לכם לפתוח חזק מדי.

  • תחגגו ציוני דרך מתוכננים מראש לאורך המסלול. כל הקפה בשחייה, סיום העלייה ברכיבה, מספר קילומטרים עגול בריצה ועוד. כשהגעתם לנקודה, תתלהבו מעצמכם. "אתה תותחחח" גם עובד.

  • כשאתם מרגישים שבורים, תסתכלו על הנוף ונסו לחייך לעצמכם. גם אם זה חיוך מזויף, זה עוזר.

  • לפני ההגעה לפיניש, הזדקפו, הרימו את הראש, הכניסו את הלשון, נגבו את הנזלת, סדרו את השיער וחייכו למצלמה. חבל שתתבאסו אחר כך מהתמונות 😊


אין לתאר את התחושה בסיום. הרגשתי שנתתי את כל מה שהיה לי, התרגשתי עד דמעות והייתי כל כך גאה בעצמי. תאמינו לי שזה שווה את הכול.


אחרי זמן מה הנשימה נרגעה והדופק התייצב, אבל החיוך לא נמחק. התחושה הזאת ממשיכה לפעום בי גם היום וברור לי שאני ממשיך בדרך הזו ושאגיע לשיאים חדשים.

אני טריאתלט. בקרוב אצלכם, בהצלחה!


 
 
 

תגובות


אני איתך, כל הדרך להצלחה שלך! יובל לבסקי.
bottom of page