לאחרונה הופסקה עבודתי במועדון הכדורגל מכבי נתניה עקב אי הצלחת הקבוצה בפתיחת העונה הנוכחית ולמרות הצלחה ענקית בעונה שעברה. האירוע הזה גרם לי לחשוב שוב על עבודתי ומקומי בחיים ובתוצאות של הספורטאי/קבוצה/מאמן שאני עובד איתם.
מהי הצלחה של מאמן מנטאלי ופסיכולוג הספורט? מתי הוא עושה עבודה טובה? איך מודדים את רמת העבודה שלו? האם הצלחה ספורטיבית או כישלון ספורטיבי, הם כלי המדידה לעבודה טובה או לא?
בתחילת דרכי המקצועית בתחום הרגשתי מחויבות גדולה לתוצאות ספורטיביות והצלחה ספורטיבית כעדות לעבודתי הטובה. אני זוכר את עצמי עוקב במתח אחרי כל תחרות או משחק של ספורטאים שלי, חוגג בגדול כשהצליחו ומאוכזב ועצוב כשלא הצליחו. גם הספורטאים עצמם(או ההורים במקרה של ספורטאים צעירים) נהגו ליצור קשר, להודות על העבודה ולשבח אותה רק אחרי הצלחה ספורטיבית.
ומה היה קורה אחרי אי הצלחה? דום שתיקה.
החיבור בין התוצאה הספורטיבית לדימוי המקצועי העצמי שלי היה מאוד גבוה. הייתי גאה ומלא כשזכו, נהגתי לפרסם תמונות של ספורטאים שלי על הפודיום כעדות חיה ובועטת לאיכויות שלי כמאמן מנטאלי מוצלח. כמובן כשלא זכו, הייתי בקצה השני של הסקאלה, מאוכזב מעצמי וכמובן שלא פרסמתי דבר :)
עם השנים והניסיון הבנתי שאני חייב לעשות ניתוק בין התוצאה הספורטיבית לאיכות העבודה שלי. הבנתי שתוצאה טובה ספורטיבית מושפעת מעוד פרמטרים רבים נוספים שאין לי שליטה עליהם ואין לי אחריות עליהם. בראש ובראשונה התוצאה מושפעת מהכישרון ויכולות הספורטאי, כמובן גם מרמת האימון המקצועי שלו, רמת אימוני הכושר והכוח שלו וגם רחמנא ליצלן, מזל. כן, מזל...לא פופולארי להגיד את זה, אבל לעיתים ההבדל בין הצלחה אדירה לכישלון כואב הוא רק טיפת מזל.
כיום, אני מסנן חיוך קטן כשספורטאי שלי מצליח, אבל לא יותר מזה. אני גם לא מוריד את הראש כשספורטאי שלי לא מצליח ספורטיבית. ההצלחה שלי נמדדת אחרת.
אני מודד את עצמי בכך שהגעתי לנפש הספורטאי ושיניתי את התפיסה שלו לגבי תחרויות, הצלחה וכישלון. שהצלחתי להעניק לספורטאי פרספקטיבה שונה, פרופורציה נכונה והתייחסות יעילה יותר למקצוע שלו. שהספורטאי למד ומשתמש באופן קבוע בכלים שעוזרים לו להגיע מוכן להתמודדות ,לשמור על רמת לחץ טובה, ביטחון וריכוז. שהספורטאי מתמקד בעצמו ובפעולות שלו ולא ברעשים חיצוניים או בתוצאה. שהספורטאי מתקשר עם עצמו ועם הסביבה הספורטיבית שלו בצורה יעילה ומקדמת. שהספורטאי יותר יציב רגשית ומסוגל לשמור על מוטיבציה גבוהה גם כשקשה. שהספורטאי יודע לבחון את עצמו בצורה נקייה ומדויקת, ללמוד על עצמו ולהשתפר מיום ליום. שהספורטאי מחייך ושמח ולא נראה כאילו כל עתיד המזרח התיכון יושב על כתפיו...
כשיש את כל הדברים האלו, הצלחתי!
אצלי השינוי הזה בתפיסה נעשה, הבעיה שאצל רוב הספורטאים/הורים/הנהלות החיבור בין הצלחה ספורטיבית לעבודה מנטאלית טובה עדיין קיים במלוא עוצמתו ורק על פיו אתה נמדד. כך שאתה עלול לעשות עבודה נהדרת ולמצוא את עצמך בחוץ כי התוצאה לא מספקת.
האם כך היה גם במכבי נתניה? התשובה היא לא רק. יש לי ביקורת עצמית על עבודתי ומה הייתי יכול לעשות טוב יותר. עשיתי טעויות ולא דייקתי תמיד. יש דברים שהייתי צריך לעשות יותר או אחרת אבל אין סיכוי שהיו נפרדים ממני אם התוצאה הספורטיבית הייתה טובה גם השנה כמו בשנה שעברה. מה שבטוח, למדתי עוד הרבה ואדע לתקן בהזדמנויות הבאות.
ולכם הספורטאים שקוראים את המאמר, אני מקווה שתיקחו את זה גם לעולם שלכם. אל תשפטו את עצמכם רק על סמך תוצאה ספורטיבית. תבחנו את עצמכם על פי היכולת שלכם, המוטיבציה, הערכים שלכם וההתקדמות. מתי הצלחתם? כשעשיתם את כל מה שאתם מסוגלים, נתתם את המקסימום ולמדתם. תמיד יש מה לשפר וללמוד! מתי לומדים הכי הרבה? אחרי אי הצלחה ואכזבה! זה חלק בלתי נפרד והכרחי בהתקדמות ובהתפתחות שלכם, בהתפתחות שלי ושל כל אדם בעולם הזה.
קמים מהרצפה, מפיקים לקחים, מתרגלים ומשפרים והולכים קדימה! אוהב אתכם.